וְנֶאֶסְפָ֨ה שִׂמְחָ֥ה וָגִ֛יל מִכַּרְמֶ֖ל וּמֵאֶ֣רֶץ מוֹאָ֑ב וְיַ֙יִן֙ מִיקָבִ֣ים הִשְׁבַּ֔תִּי לֹא־יִדְרֹ֣ךְ הֵידָ֔ד הֵידָ֖ד לֹ֥א הֵידָֽד׃

וְתִתְכְּנֵישׁ בִּיעַ וְחֶדְוָא מִכַּרְמְלָא וּמֵאֲרַע מוֹאָב וַחֲמַר מִמַעַצְרַיָא אֲבַטְלֵית לָא יַעְצְרוּן עִיצוּרִין וְלָא יְרִימוּן בְּקָלְהוֹן:

ונאספה. מעתה כלה שמחה מן הכרמל כי לא תגדל שם מאומה:

לא ידרוך הידד. לא ידרכו ענבים בקול ענות הידד (דרך דורכי הענבים לצעוק הידד לזרז זא״ז וכן נאמר הידד כדורכים יענה לעיל כה):

הידד לא הידד. ר״ל הנה מאז היה נשמע קול הידד אבל מעתה לא ישמע קול הידד וכפל הדבר לחוזק:

ונאספה. ענין כליון כמו אסוף אסיפם (לעיל ח):

וגיל. ענין שמחה:

הכרמל. כן יקרא מקום שדות וכרמים:

מיקבים. כן יקראו הבורות שהיין יורד בהם כמו וגם יקב חצב בו (ישעיהו ה׳:ב׳):

השבתי. ענין בטול ומניעה כמו שבת נוגש (שם יד):

ידרוך. הדרך לדרוך ענבים ברגל להוציא היין:

הידד. הוא קריאת הדורכים:

ונאספה שמחה וגיל מכרמל שלא יקצרו תבואה כלל, וגם יין היקבים לא ידרך הידד שבעת הדריכה היו צועקים קול הידד לזרז א"ע במלאכה, מעתה לא ידרך בקול הידד, הידד לא הידד הן יצעקו שם הידד אבל אינו הידד, ר"ל לא יצעקו הידד של שמחה רק הידד של שבר ויללה, והידד של אנשי החיל, (ועמ"ש במל יצה זו ישעיה שם פסוק י'):