אֶל־דֶּ֛רֶךְ עִמְדִ֥י וְצַפִּ֖י יוֹשֶׁ֣בֶת עֲרוֹעֵ֑ר שַׁאֲלִי־נָ֣ס וְנִמְלָ֔טָה אִמְרִ֖י מַה־נִּֽהְיָֽתָה׃

עַל אוֹרְחָא קוּמוּ וּסְכוּ דְיַתְבִין בַּעֲרוֹעֵר שְׁאִילוּ שְׁאִילוּ לְמֶעְרְקַיָא וּלְמִשֵׁיזָבַיָא אֲמָרוּ מָה הֲוָה עַל תְּבָרָא דֵיכִי:

אל דרך וכו׳. היושבת בערוער עמדי על הדרך והביטי לראות את הבאים ושאלי אז לאיש הנס מהמלחמה או לאשה הנמלטה ואמרי להם דרך שאלה מה נהייתה במלחמה אם השאירו שארית:

וצפי. ענין הבטה כמו צפה דרך (נחום ב):

ערוער. שם מקום:

אל דרך עמדי, ערוער ישבה לפאת המדבר נפרדת מן הישוב, אומר שתעמוד אל צד הדרך לא לצד המדבר, ושאלי את הנס או נקבה אשר נמלטה, מה נהיתה, (כי במהפכה הזאת לא בא לשם איש ממואב) וכשתשמע מה שנהיה שם, אז הוביש מואב כי חתה תילילו ותזעקו, ואתם הגידו בארנון כי שודד מואב כי ארנון היה בגבול מואב: