שֻׁדַּ֤ד מוֹאָב֙ וְעָרֶ֣יהָ עָלָ֔ה וּמִבְחַ֥ר בַּחוּרָ֖יו יָרְד֣וּ לַטָּ֑בַח נְאֻ֨ם־הַמֶּ֔לֶךְ יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ׃

אִתְבְּזִיזוּ מוֹאֲבָאֵי וְקִרְוֵיהוֹן חָרוֹבָא וּשְׁפַר עוֹלֵימֵיהוֹן יִתְמַסְרוּן לִקְטָלָא אֲמַר מַלְכָּא יְיָ צְבָאוֹת שְׁמֵיהּ:

ועריה עלה. המון עריה נפסק ונסתלק:

נאום המלך וכו׳. ר״ל הואיל והוא גזירת המקום הרי היא כאלו כבר נעשתה:

עלה. ענין סלוק והפסק כמו אל תעלני בחצי ימי (תהלים קב):

ומבחר. מלשון בחור ומובחר: