עֲל֤וּ הַסּוּסִים֙ וְהִתְהֹלְל֣וּ הָרֶ֔כֶב וְיֵצְא֖וּ הַגִּבּוֹרִ֑ים כּ֤וּשׁ וּפוּט֙ תֹּפְשֵׂ֣י מָגֵ֔ן וְלוּדִ֕ים תֹּפְשֵׂ֖י דֹּ֥רְכֵי קָֽשֶׁת׃

יִסְקוּן סוּסְוָתָא וְיִשְׁתַּגְשׁוּן רְתִיכַיָא וְיִפְקוּן גִבָּרַיָא כּוּשָׁאֵי וּפוּטָאֵי אֱחֲדֵי תְרֵסִין וְלוּדָאֵי דְנַגְדִין וּמָחָן בְּקַשְׁתָּא:

עלו הסוסים. אתם רוכבי הסוסים עלו למלחמה ואתם אנשי הרכב התהוללו והיו רצים לכאן ולכאן:

כוש ופוט. כי גם המה באו בעזרתה:

תופשי דורכי קשת. ר״ל תופשי קשת ודורכים בה למתחה היטב לירות למרחוק:

והתהוללו. מלשון הוללות ושגעון כי ברוב המרוצה נראים כמשתגעים וכן בחוצות יתהוללו הרכב (נחום ב׳:ה׳):

כוש ופוט. ולודים שמות אומות:

דורכי. שדרך לדרוך ברגל על הקשת למתחה היטב:

עלו ואני מצוה לכם שתעלו על הסוסים והרכב יתהוללו והגבורים יצאו, ועמהם יצאו עוזריהם כוש ופוט וכו', אבל והיום ההוא לה' יום נקמה, וע"כ נתן בלבם שיצאו למלחמה לקראת נבוכדנצר ואכלה חרב ושבעה מבשרם, ורותה מדמם, כי זבח גדול לה' מצייר כאילו ה' הכין זבח אל נהר פרת (שהיה דרכם לזבוח אל הנהר) והקדיש קרואיו עם כשדים לאכול ולשבוע: