וְאַתְּ לָא תִדְחַל עַבְדִי יַעֲקֹב וְלָא תִתְּבַר יִשְׂרָאֵל אֲרֵי הָא אֲנָא פְּרִיק לִיךְ מֵרָחִיק וְיַת בְּנָךְ מֵאֲרַע גָלוּתְהוֹן וִיתוּבוּן דְבֵית יַעֲקֹב וְיִשְׁקְטוּן וְיִשְׁרוּן לְרוֹחֲצָן וְלֵית דְמָנִיד:
ואתה אל תירא וכו׳. בא לנחם בני הגולה לבבל לבל יתייאשו מן הגאולה בראותם שמצרים גלו למקום קרוב וחזרו מהר והם גלו למרחוק ועדיין לא שבו ובעבור זה יחשבו פן ישתקעו שמה לכן אמר ואתה אל תירא וכו׳:
מרחוק. מארץ מרחק שגליתם שמה:
ושב יעקב. יהיה בשובה ונחת והשקט ושאנן ואין מי מחריד אותו:
תחת. ענין פחד ושבר כמו ואל תחת מפניהם (לעיל א):
ושב. ענין השקט ומנוחה כמו בשובה ונחת (ישעיה ל):
ושאנן. ענין שלוה כמו שאנן מואב (לקמן מח) וכפל במ״ש לרוב השלוה וההשקט:
ואתה אל תירא עבדי יעקב אחר שאמר שמצרים תשכון כימי קדם וזה היה כשמלך כורש, אומר שגם יעקב לא יירא ואל תחת ישראל הגדולים כי הנני מושיעך וכו', וכבר התבארו פסוקים אלה למעלה סי' למ"ד:
