וּכְעַן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהֵי צְבָאוֹת אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל לְמָה אַתּוּן גַרְמִין בִּישְׁתָא רַבְּתָא עַל נַפְשַׁתְכוֹן לְשֵׁיצָאָה לְכוֹן גְבַר וְאִתָּא וְעֻלֵים וְיָנִיק מִגוֹ בֵּית יְהוּדָה בְּדִיל דְלָא לְמִשְׁבַּק לְכוֹן שְׁאָרָא:
אל נפשותיכם. ר״ל לעצמיכם תעשו רעה, כי יכרית מכם איש ואשה וכו׳:
עולל. ילדים רכים:
ועתה למה אתם עושים רעה גדולה על נפשותיכם, עתה לא תכלה החמה על הערים והבנינים כמו עד עתה רק על הנפשות, להכרית לכם איש ואשה לבלתי הותיר לכם שארית, (לעומת שתחלה נותר עכ"פ שארית), והוא במה שאתם עושים להכעסני במעשי ידיכם לקטר בארץ מצרים אשר אינכם שם תושבים כמו בארץ יהודה רק אשר אתם באים לגור שם ובזה תהיה הרעה כפולה, א. למען הכרית לכם שתכרתו לגמרי, ב. ולמען היותכם לקללה בכל גויי הארץ, אחר שאתם בין הגוים ויראו מעשיכם ועונשיכם:
