יִרְמְיָהוּ מ״ד · י״ז

אֲרֵי מֶעְבַּד נַעְבֵיד יַת כָּל פִּתְגָמָא דִנְפַק מִפּוּמָנָא לְאַסָקָא בּוּסְמִין לְכוֹכְבַת שְׁמַיָא וּלְנַסָכָא לָהּ נִסְכִין כְּמָא דַעֲבַדְנָא אֲנַחְנָא וְאַבְהָתָנָא מַלְכָּנָא וְרַבְרְבָנָא בְּקִרְוַיָא דְבֵית יְהוּדָה וּבְשׁוּקֵי יְרוּשְׁלֵם וַהֲוֵינָא סָבְעִין לַחְמָא וַהֲוֵינָא שָׁלָן שְׁלֵיוָא וּבִישְׁתָא לָא חֲזֵינָא:

אשר יצא מפינו. אשר קבלנו על עצמנו לקטר למלכת השמים, ר״ל לכוכב גדול שבשמים הוא השמש וכאלו מולך על כולם:

והסיך לה. ולהסיך לה:

ונשבע לחם. ואז היינו שבעים לחם:

ונהיה טובים. ר״ל עשירים ומלאים טוב:

למלכת השמים. היא השמש וכן לעשות כוונים למלכת השמים (לעיל ז׳):