קַ֣ח בְּיָדְךָ֞ אֲבָנִ֣ים גְּדֹל֗וֹת וּטְמַנְתָּ֤ם בַּמֶּ֙לֶט֙ בַּמַּלְבֵּ֔ן אֲשֶׁ֛ר בְּפֶ֥תַח בֵּית־פַּרְעֹ֖ה בְּתַחְפַּנְחֵ֑ס לְעֵינֵ֖י אֲנָשִׁ֥ים יְהוּדִֽים׃

סַב עִמָךְ אַבְנִין רַבְרְבָן וְתִטַמְרִינוּן בִּטְפֵיל בִּנְיָנָא דִי בִּתְרַע בֵּית פַּרְעֹה בְּתַחְפַּנְחֵס לְעֵינֵי גַבְרִין יְהוּדָאִין:

במלט במלבן. טמנם בחומר במקום עשיית הלבנים:

בפתח. סמוך לפתח:

וטמנתם. מל׳ הטמנה והצפנה:

במלט. כן נקרא החומר העשוי מסיד ומחול ובדרז״ל ואע״ג דעביד בהו המלטי (ב״ב ו) ופי׳ שתיקן מקום הקורות בסיד:

במלבן. הוא המקום שעושים שם הלבנים:

קח בידך שגם הנבואה לרעה (שישוב ה' ממנה אם ייטיבו העם מעשיהם) אם יעשה הנביא איזה פעולה לא תשוב בשום אופן שזה מורה חריצות הגזירה כמ"ש הרמב"ן לכן צוה לו לעשות פעולה להורות כי נחרץ הדבר בלי השנות: