וְיוֹחָנָ֣ן בֶּן־קָרֵ֡חַ אָמַ֣ר אֶל־גְּדַלְיָהוּ֩ בַסֵּ֨תֶר בַּמִּצְפָּ֜ה לֵאמֹ֗ר אֵ֤לְכָה נָּא֙ וְאַכֶּה֙ אֶת־יִשְׁמָעֵ֣אל בֶּן־נְתַנְיָ֔ה וְאִ֖ישׁ לֹ֣א יֵדָ֑ע לָ֧מָּה יַכֶּ֣כָּה נֶּ֗פֶשׁ וְנָפֹ֙צוּ֙ כׇּל־יְהוּדָה֙ הַנִּקְבָּצִ֣ים אֵלֶ֔יךָ וְאָבְדָ֖ה שְׁאֵרִ֥ית יְהוּדָֽה׃

וְיוֹחָנָן בַּר קָרֵחַ אֲמַר לִגְדַלְיָה בְסִתְרָא בְּמִצְפְּיָא לְמֵימָר אֱזֵיל כְּעַן וְאֶמְחֵי יַת יִשְׁמָעֵאל בַּר נְתַנְיָה וֶאֱנַשׁ לָא יְדַע לְמָה יְקַטְלִינָךְ נְפַשׁ וְיִתְבַּדְרוּן כָּל דְבֵית יְהוּדָה דְאִתְכְּנִישׁוּ לְוָתָךְ וְיוֹבֵיד שְׁאָרָא דְבֵית יְהוּדָה:

אלכה נא. עתה אלך ואכהו נפש עד לא יכוך:

ואיש לא ידע. מי הכהו ועל מה הוכה:

ונפוצו. יהיו נפוצים מכאן ולא ישאר שארית:

ונפוצו. ענין פזור ופרוד:

(טו-טז) אלכה נא ואכה כי חשב שגדליה ירא מלהרגו על הספק מפני העם שיאמרו שממית בלא משפט, ואמר לו שהוא יעשה זאת ובצנעה, והשיב לו שאינו מאמין בדבר כי שקר הוא: