יִרְמְיָהוּ ד׳ · ב׳

ואם תסיר שקוציך מפני. אז לא תנוד לצאת בגולה:

אִם תְּקַיֵם בִּשְׁמִי קַיָם הוּא יְיָ בְּקוּשְׁטָא בְּדִינָא וּבִזְכוּתָא וְיִתְבָּרְכוּן עַמְמַיָא בְּיִשְׂרָאֵל וּבֵיהּ יִשְׁתַּבְּחוּן:

ונשבעת וכו׳. ואם תשבע חי ה׳ באמת לא כמו שאתם נשבעים עתה לשקר כמ״ש ואם חי ה׳ יאמרו לכן לשקר ישבעו (לקמן ה):

במשפט ובצדקה. הענין כפול במ״ש:

והתברכו. אז יתגדל מאד עד שהעמים יתברכו בו לאמר בברכתם ישימך אלהים כישראל:

ובו יתהללו. המהלל עצמו יאמר הנה אני מוצלח כישראל:

יתהללו. מלשון הלול ושבח:

ונשבעת ונגד הטענה הב' כי הבושת אכלה יגיע אבותיכם, שהיא היאוש והרפיון שאתה מיאש א"ע, איעצך כי תשבע חי ה', תחזק הדבר בשבועה כי תבחר מעתה באמת במשפט ובצדקה, שהם שלשה דברים שהעולם עומד עליהם, האמת היא האמונה בדברים העיונים, כמו ידיעת האחדות וההשגחה והגמול ויתר פנות האמתיות, ומשפט וצדקה כוללים המעשים, משפט בין אדם לחברו וצדקה בין אדם למקום, אם תחזק א"ע בשבועה לבחור שלשה אלה שהם תורה ועבודה וג"ח שדברו חז"ל באבות, ואז לא תאמר עוד נשכבה בבשתנו ותכסנו כלימתנו שהיא הבושה מעצמך והכלימה מאחרים שיש לך מן האליל שעבדת, לא כן מעבודת ה' יתברכו בו גוים גם יתהללו, הברכה הוא השפע שיקבל המתברך המאמין בו, והוא הפך מן בושה, וההילול הוא מה שיתפאר בשפע זאת לעיני כל, וזה הפך מן כלימה: