יִרְמְיָהוּ ד׳ · ט״ז

אַדְכָּרוּ לְעַמְמַיָא הָא בַשְׂרוּ עַל יְרוּשְׁלֵם אֱמָרוּ מַשִׁרְיַת עַמְמִין חֲטוֹפִין כִּקְטוֹפִין אָתָן מֵאֲרַע רְחִיקָא וְיִשְׁרוֹן עַל קִרְוַיָא דְבֵית יְהוּדָה וִירִימוּן עֲלֵיהוֹן קָלְהוֹן:

הזכירו. כאלו הקול אומר הזכירו אלה לאלה בעבור העמים הבאים למלחמה להיות נשמרים מהם כי הנה הם נאספו לבוא על ירושלים:

נוצרים. בעלי מצור באים מארץ מרחק לצור ועל ערי יהודה נתנו קולם לאיימם ולהפחידם:

השמיעו. ענין אסיפה הבאה בהשמעת קול המאסף וכן וישמע שאול (ש״א טו):

נוצרים. בעלי מצור הצרים על העיר וכן ונצורת לב (משלי ז):

הזכירו, אומר, א. שתזכירו את הגוים מה שאומר להם, ב. השמיעו לירושלם ומפרש תחלה הזכירו לגוים נצרים יש הבדל בין נוצר לשומר כי הנוצר הוא יותר מן השומר, ושם נוצרים ביחוד נופל על עיר נצורה במצור, ושם שומר על שדי תבואה, בא להזכיר את הגוים איך נבדל מחשבת ביאתם מן גמר מעשיהם, כי הם בבואם חשבו כי יצטרכו לצור על הערים הבצורות ימים רבים, ועז"א נצרים באים, ב. חשבו כי לא יוכלו לצור תיכף על ירושלים כי יצטרכו לצור תחלה על שאר ערי יהודה הבצורות, וע"ז אמר ויתנו על הרי יהודה קולם: