וַיִּשְׁמַ֡ע עֶבֶד־מֶ֨לֶךְ הַכּוּשִׁ֜י אִ֣ישׁ סָרִ֗יס וְהוּא֙ בְּבֵ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ כִּֽי־נָתְנ֥וּ אֶֽת־יִרְמְיָ֖הוּ אֶל־הַבּ֑וֹר וְהַמֶּ֥לֶךְ יוֹשֵׁ֖ב בְּשַׁ֥עַר בִּנְיָמִֽן׃

וּשְׁמַע עַבְדָא דְמַלְכָּא צִדְקִיָה גְבַר רַב וְהוּא בְּבֵית מַלְכָּא אֲרֵי יְהָבוּ יַת יִרְמְיָה לְגוּבָא וּמַלְכָּא יָתֵיב בִּתְרַע שִׁבְטָא בִנְיָמִין:

עבד מלך. כן שמו העצמי:

הכושי. שהיה ככושי בעורו:

איש סריס. איש שר והוא בבית המלך. כששמע היה בבית המלך:

כי נתנו. מוסב על וישמע:

והמלך. ואז היה המלך יושב בשער הנקרא שער בנימין: