יִרְמְיָהוּ ל״ח · ד׳

וַאֲמַרוּ רַבְרְבַיָא לְמַלְכָּא יִתְקְטֵיל כְּעַן גַבְרָא הָדֵין אֲרֵי עַל כֵּן הוּא מְרַשֵׁל יַת יְדֵי גַבְרֵי עָבְדֵי קְרָבָא דְאִשְׁתָּאֲרוּ בְּקַרְתָּא הָדָא וְיַת יְדֵי כָל עַמָא לְמֵלָלָא עִמְהוֹן כְּפִתְגָמַיָא הָאִלֵין אֲרֵי גַבְרָא הָדֵין לֵיתוֹהִי תָּבַע לִשְׁלָמָא לְעַמָא הָדֵין אֱלָהֵן לְבִישׁוּ:

יומת נא. לפי שצדקיהו צוה להוציאו מן המאסר הקשה למען לא ימות לזה אמרו לו עתה יומת ומה בכך:

כי על כן וכו׳. ר״ל כי ראוי הוא למיתה על אשר הוא מרפה ומחליש ידי אנשי המלחמה לבל ילחמו באומץ הלב כי המה מתייאשים מן הנצחון:

כל העם. שאינם מאנשי המלחמה:

לדבר. במה שמדבר אליהם כדברים האלה:

איננו דורש לשלום. איננו מבקש להיות להם שלום כי אם מבקש להיות להם רע ולזה ידבר כדברים האלה למען ירפו ידיהם ויפלו ביד הכשדים:

מרפא. מלשון רפיון וחלשות:

לדבר. בדבר הלמ״ד במקום בי ת וכן ישבת לכסא (תהילים ט׳:ה׳) ומשפטו בכסא:

כי על כן הוא מרפא את ידי אנשי המלחמה וכו' כי האיש הזה וכו', ר"ל מפני שירמיה אמר שהוא מרפא ידי אנשי המלחמה לטובתם שע"י שלא ילחמו ינצלו, והם אמרו שמה שהוא מרפא ידיהם הוא מפני שאיננו דורש לשלום כדבריו, רק לרעה שיכבשם נבוכדנצר ויגלם בגולה: