יִרְמְיָהוּ ל״ח · כ״ב

הָא כָּל נְשַׁיָא דְאִשְׁתְּאָרָא בְּבֵית מְלַךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה מִתַּפִקָן לְוַת רַבְרְבֵי מַלְכָּא דְבָבֶל וְאִינוּן אָמְרִין אַטְעֲיוּךְ וִיכִילוּ לָךְ אֱנַשׁ שְׁלָמָךְ אִשְׁתְּקָעָא בִּבְהָתָא רִגְלָךְ אַסְתַּחָרָא לַאֲחָרָא:

כל הנשים. נשי המלך יהויכין אשר נשארו פה ולא יצאו להמסר ביד מלך בבל בעת שיצא יהויכין:

מוצאות. תהיינה מוצאות:

והנה. הנשים ההנה תאמרנה עליך הנה הסיתו אותך אנשי שלומך הם נביאי השקר שהיה לך שלום עמהם הם הסיתו אותך לבל הכנע למלך בבל כי נבאו לך בשקר והנה יכלו לך כי נמשכת אחריהם:

הטבעו. הם הטבעו רגליך בבוץ ר״ל הם גרמו לך הצער הזה והמה חזרו אחור לעמוד מנגד כי אין בידם להושיעך:

הסיתוך. מל׳ הסתה ופתוי:

ויכלו. מלשון יכולת:

הטבעו. מל׳ טביעה בבוץ. ענינו טיט הלח וכן היגאה גומא בלי בצה (איוב ח׳:י״א):

נסוגו אחור. ענין הפרישה לאחור וכן ונסוג מאחר אלהינו (ישעי׳ נט):

כל הנשים מוצאות והנה אומרות, ר"ל שידרשו מאת הנשים שהן המשרתות בבית המלך מה היה סבת המרד, והם ילמדו עליך זכות ויאמרו שהמלך אינו אשם בדבר כי אנשי שלומך הם השיאו ופתו אותך תחלה, ואח"כ אף שהמלך רצה לחזור ולהשלים עם נבוכדנצר לא יכול, כי הטבעו בבוץ רגליך שהיה דומה כנטבע בבוץ שאינו יכול לצאת, כמ"ש כי אין המלך יוכל אתכם דבר, כי כבר היה ביד השרים, כן ילמדו עליך זכות, ועי"כ ואת כל נשיך ובניך מוצאים אל הכשדים לעשות בהם שפטים על שהם הסיתו אותך, כי לכן המית את בני צדקיהו, וגם אתה לא תמלט כי לכן עור את עיניו על שלא ראה האמת והלך בחשך ואת העיר תשרף שדומה כאילו אתה שרפת, ע"י שלא השלמת אותו: