וַיֹּ֣אמֶר יִרְמְיָ֣הוּ אֶל־צִדְקִיָּ֡הוּ {ס} כֹּה־אָמַ֣ר יְהֹוָה֩ אֱלֹהֵ֨י צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אִם־יָצֹ֨א תֵצֵ֜א אֶל־שָׂרֵ֤י מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֙ וְחָיְתָ֣ה נַפְשֶׁ֔ךָ וְהָעִ֣יר הַזֹּ֔את לֹ֥א תִשָּׂרֵ֖ף בָּאֵ֑שׁ וְחָיִ֖תָה אַתָּ֥ה וּבֵיתֶֽךָ׃

וַאֲמַר יִרְמְיָה לְצִדְקִיָה כִּדְנַן אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל אִם מִפַּק תִּפּוֹק לְוַת רַבְרְבֵי מַלְכָּא דְבָבֶל וְתִתְקַיֵם נַפְשָׁךְ וְקַרְתָּא הָדָא לָא תִתּוֹקַד בְּנוּרָא וּתְחֵי אַתְּ וֶאֱנַשׁ בֵּיתָךְ:

אם יצא תצא התחיל בהעצה שאם תצא וחיתה נפשך, א. שלא תאשם נפשך נגד ה' על שתגרום רעות רבות, ב. שלא תשרף העיר, ג. וחיית אתה וביתך שלא יהרגוך: