וַיְצַוֶּ֞ה הַמֶּ֣לֶךְ צִדְקִיָּ֗הוּ וַיַּפְקִ֣דוּ אֶֽת־יִרְמְיָ֘הוּ֮ בַּחֲצַ֣ר הַמַּטָּרָה֒ וְנָתֹן֩ ל֨וֹ כִכַּר־לֶ֤חֶם לַיּוֹם֙ מִח֣וּץ הָאֹפִ֔ים עַד־תֹּ֥ם כׇּל־הַלֶּ֖חֶם מִן־הָעִ֑יר וַיֵּ֣שֶׁב יִרְמְיָ֔הוּ בַּחֲצַ֖ר הַמַּטָּרָֽה׃

וּפַקֵיד מַלְכָּא צִדְקִיָה וּפַקִידוּ יַת יִרְמְיָה בְּדָרַת בֵּית אֲסִירַיָא וִיהָבוּן לֵיהּ פִּתָּא דְלַחְמָא לְיוֹמָא מִשׁוּק נַחְתּוֹמַיָא עַד דִשְׁלִים כָּל לַחְמָא מִן קַרְתָּא וִיתֵיב יִרְמְיָה בְּדָרַת בֵּית אֲסִירַיָא:

ויפקידו. והניחו בחצר המטרה שאין שם מאסר קשה כ״כ:

ונתון לו. גם צוה לתת לו משוק האופים ככר לחם בכל יום עד אשר יהיה נשלם כל הלחם מן העיר:

וישב ירמיה. ר״ל שם ישב מרצונו ולא שאל להוציאו גם משם:

ויפקידו. מלשון פקדון והנחה:

בחצר המטרה. שם משמר בית האסורים:

ככר. כן יקרא לחם השלם:

מחוץ. משוק כמו וחוצות תשים לך בדמשק (מ״א כ):

האופים. מלשון אפיית הפת:

תום. ענין השלמה:

וישב ירמיהו, ר"ל לא היה כלוא שם וישב חפשי, כי רק על הנבואה שלמעלה סי' ל"ד כלאו צדקיהו שזה היה אחר מעשה זה ושאז כלאו מפני שנבא זאת אל העם כמש"פ שם: