וַֽיְהִי־ה֞וּא בְּשַׁ֣עַר בִּנְיָמִ֗ן וְשָׁם֙ בַּ֣עַל פְּקִדֻ֔ת וּשְׁמוֹ֙ יִרְאִיָּ֔יה בֶּן־שֶׁלֶמְיָ֖ה בֶּן־חֲנַנְיָ֑ה וַיִּתְפֹּ֞שׂ אֶֽת־יִרְמְיָ֤הוּ הַנָּבִיא֙ לֵאמֹ֔ר אֶל־הַכַּשְׂדִּ֖ים אַתָּ֥ה נֹפֵֽל׃

וַהֲוָה הוּא בִתְרַע שִׁבְטָא בִּנְיָמִין וְתַמָן גַבְרָא מְמַנָא וּשְׁמֵיהּ יִרְאִיָה בַּר שְׁלֶמְיָה בַּר חֲנַנְיָה וַאֲחַד יַת יִרְמְיָה נְבִיָא לְמֵימַר לְכַסְדְאֵי אַתְּ מִשְׁתְּמָע:

ויהי הוא. כאשר בא בשער הנקרא שער בנימין ושם היה בעל פקידת שהיה ממונה לשמור פתח השער ההוא:

ויתפוש. אחז בחזקה את ירמיה באמרו הנה אתה נופל אל הכשדים להיות עמהם:

בעל. שר ואדון כמו אם בעליו עמו (שמות כ״ב:י״ד):

פקדת. מלשון פקיד וממונה:

ויתפוש. אחזו בחזקה כמו והיא לא נתפשה (במדבר ה):

נופל. ענין הטיה זה התחברות כמו ונפלה אל מחנה ארם (מלכים ב ז׳:ד׳):

אל הכשדים אתה נופל, אחר שהכשדים היו עדיין בארץ יהודה חשדו אותו שרוצה לברוח אל הכשדים להיות אתם: