וַיְהִ֣י ׀ כִּקְר֣וֹא יְהוּדִ֗י שָׁלֹ֣שׁ דְּלָתוֹת֮ וְאַרְבָּעָה֒ יִֽקְרָעֶ֙הָ֙ בְּתַ֣עַר הַסֹּפֵ֔ר וְהַשְׁלֵ֕ךְ אֶל־הָאֵ֖שׁ אֲשֶׁ֣ר אֶל־הָאָ֑ח עַד־תֹּם֙ כׇּל־הַמְּגִלָּ֔ה עַל־הָאֵ֖שׁ אֲשֶׁ֥ר עַל־הָאָֽח׃

וַהֲוָה כַּד קָרֵי יְהוּדִי תְּלַת פַּצִין וְאַרְבַּע בְּזַע בְּאִזְמֵיל סַפְרָא וּרְמֵי לְנוּרָא דִלְגוּמְרֵיהּ עַד דִשְׁלִימַת כָּל מְגִלְתָא עַל נוּרָא דְעַל גוּמְרֵי:

שלש דלתות וארבעה. ר״ל כשקרא שלשה פסוקים וגמר לקרות הרביעי:

יקרעה. היה קורע וחותך אותם בתער הסופר והיה משליך על האש אשר על האח וארז״ל כשקרא לפניו איכה ישבה וכו׳ בכה תבכה וכו׳ גלתה יהודה וכו׳ דרכי ציון וכו׳ עדיין לא חש כי אמר אף על פי כן אני מלך על הנשארים וכשקרא לפניו פסוק היו צריה לראש אמר אם כן מעתה איני מלך מיד קרעה ושרפה:

עד תום. היה קורע ומשליך עד שהשליך את כל המגלה על האש וכו׳:

דלתות. הוא לשון שאלה על הפסוקים:

בתער. סכין חריף ושנון:

תום. ענין השלמה: