הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־הָיָ֥ה אֶֽל־יִרְמְיָ֖הוּ מֵאֵ֣ת יְהֹוָ֑ה אַחֲרֵ֡י כְּרֹת֩ הַמֶּ֨לֶךְ צִדְקִיָּ֜הוּ בְּרִ֗ית אֶת־כׇּל־הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר בִּירוּשָׁלַ֔͏ִם לִקְרֹ֥א לָהֶ֖ם דְּרֽוֹר׃

פִּתְגַם נְבוּאָה דַהֲוָה עִם יִרְמְיָה מִן קֳדָם יְיָ בָּתַר דִגְזַר מַלְכָּא צִדְקִיָה קְיָם עִם כָּל עַמָא דְבִירוּשְׁלֵם לְמִקְרֵי לְהוֹן חֵרוּ:

לקרא להם דרור. ר״ל לקרא לעבדים ולשפחות דרור וכאשר יפרש במקרא שלאחריו:

דרור. ענין חירות וחפשי כמו וקראתם דרור (ויקרא כה):

לקרא להם דרור, שדבר באזני העם שע"י ברית הזה יקראו לעצמם דרור, שעד עתה לא היה אחד מהם בטוח בעצמו פן יעני וימכר לעבד, וע"י תקנה זו יהיו חפשים כל ימי חייהם, והמלך קרא להעם לא להשרים, כי חשב שהשרים לא יתרצו לזה שהם לא ייראו מחשש עניות רק העם יתרצו: