וַיִּפְנ֥וּ אֵלַ֛י עֹ֖רֶף וְלֹ֣א פָנִ֑ים וְלַמֵּ֤ד אֹתָם֙ הַשְׁכֵּ֣ם וְלַמֵּ֔ד וְאֵינָ֥ם שֹׁמְעִ֖ים לָקַ֥חַת מוּסָֽר׃

וְאַחְזָרוּ בְּפוּלְחָנִי קְדַל וְלָא שַׁוִיאוּ דְחַלְתִּי לָקֳבֵיל אַפֵּיהוֹן וּשְׁלָחֵית לְוַתְהוֹן יַת כָּל עַבְדֵי נְבִיַיָא מַקְדִים וּמַלִיף וְלֵית אִינוּן צָבָן לְקַבָּלָא אוּלְפַן:

ויפנו אלי עורף. אחז במשל מבן אדם לרעהו כשאינו רוצה לשמוע דברו מהפך ערפו למולו:

ולמד אותם. ועם כי אני מלמד אותם ע״י הנביאים ואני משכים ומלמד אותם בזריזות רב ועכ״ז אינם שומעים לקבל מוסר ליישר דרכם:

ויפנו, וגם כשבאתי להשיב אותם אל דרך הטוב פנו עורף, הגם שלמדתי אותם ולא פעם אחד רק השכם ולמד, ולא לבד שלא קבלו דברי כי גם אין שומעים כלל לדברי שע"י השמיעה יקחו מוסר, כמ"ש השמן לב העם וכו' פן יראה בעיניו וכו':