יִרְמְיָהוּ ל״ב · כ״ד

הָא מַלְיָתָא עָלוּ עַל קַרְתָּא לְמִכְבְּשָׁהּ וְקַרְתָּא אִתְמְסָרַת בִּידָא דְכַסְדָאֵי דְמַגִיחִין קְרָבָא עֲלָהּ מִן קֳדָם דְקַטְלִין בְּחַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָא וּדְמַלֵילְתָּא הֲוָה וּקְדָמָךְ גְלֵי:

הנה הסוללות. כי הנה אנשי המלחמה העומדים על הסוללות ללחום ממנה הנה כבר באו על העיר ללכדה וכאלו כבר נתנה בידם כי אין כח ביד אנשי העיר לעכב על ידם כי ספו תמו מפני החרב והרעב והדבר:

ואשר דברת. מאז שתלכד העיר הנה כן היה והנך רואה שכן הוא:

הסוללות. תל העפר ששופכין מול העיר לעלות עליה להלח׳ על העיר קרוי סוללה וכן וישפוך סוללה (דניאל יא):

והנך. הנה אתה:

הנה, ר"ל הלא אי אפשר כלל שלא תחרב העיר, מפני ג' טעמים, א. כי הסוללות כבר באו העיר ללכדה, ב. שגם בלא הסוללות העיר בעצמה כבר נתנה ביד הכשדים מפני הרעב והחרב והדבר, ג. שבהכרח תחרב ע"י השגחת ה' כי אשר דברת היה וא"כ הלא תחרב העיר בודאי, והנך רואה וידעת מכל זה, וא"כ אתפלא איך אתה אמרת אלי קנה לך את השדה בכסף למה לי הקנין הזה הלא העיר נתנה ביד הכשדים, וממ"נ אם דעתך שתהיה עוד הארץ מיושבת למה נתנה ביד הכשדים שהם דברים סותרים א"ע ?: