כֹּה־אָמַר֩ יְהֹוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לָק֣וֹחַ אֶת־הַסְּפָרִ֣ים הָאֵ֡לֶּה אֵ֣ת סֵ֩פֶר֩ הַמִּקְנָ֨ה הַזֶּ֜ה וְאֵ֣ת הֶחָת֗וּם וְאֵ֨ת סֵ֤פֶר הַגָּלוּי֙ הַזֶּ֔ה וּנְתַתָּ֖ם בִּכְלִי־חָ֑רֶשׂ לְמַ֥עַן יַעַמְד֖וּ יָמִ֥ים רַבִּֽים׃ {ס}

כִּדְנַן אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל סַב יַת שִׁטְרַיָא הָאִלֵין יַת שִׁטְרָא דִזְבֵינָא הָדֵין יַת דִכְתִיב בְּעֵיץ וַחֲתֵים וְיַת שִׁטְרָא פְּתִיחָא הָדֵין וְתִתְּנִינוּן בְּמַן דַחֲסַף בְּדִיל דְיִתְקַיְימוּן יוֹמִין סַגִיאִין:

ואת החתום. ועם החתימה שבו:

ונתתם. את הספרים האלה:

למען יעמדו ימים רבים. כי כלי חרס משמר דבר הנתון בו מן הרקבון:

יעמדו. יתקיימו:

לקוח וכו' ואת ספר הגלוי, כי גם ספר הגלוי לא יצטרך לו עתה רק אחר ימים רבים לכן צוהו לתתם בכלי חרש וכו':