יִרְמְיָהוּ ל״א · ט׳

בְּמִגְלְהוֹן כַּד הֲווֹ בָכָן גְלוֹ בִּמְתָבְהוֹן מִבֵּינֵי גַלְוַתְהוֹן בְּרַחֲמִין סַגִיאִין אֱקָרְבִינוּן אֱדַבְּרִינוּן עַל פְּצִירֵי מַיָא בְּאוֹרַח תַּקְנָא לָא יִתְקְלוּן בָּהּ אֲרֵי הֲוָה מֵימְרִי לְיִשְׂרָאֵל כְּאָב וְאֶפְרַיִם חָבִיב הוּא קָדְמַי:

בבכי יבואו. ר״ל ע״י תשובה ותפלה אגאלם:

אל נחלי מים. אצל נחלי מים למען ימצאו לרוות הצמאון:

בדרך ישר. בדרך שוה מבלי עקמימות למען לא יכשלו בם:

לאב. לחשוש בתקנתם כאב החושש בתקנת בנו:

בכורי הוא. חביב עלי כבן בכור לאביו:

אובילם. ענין הבאה כמו יובל שי (שם יח):

אל נחלי מים. על נחלי מים:

בבכי יבאו, יהיו דומים כבן הבוכה לפני אביו ומתחנן לפניו שיוליך אותו לבית אביו, (אחר שנגרש מביתו על חטאו), ואני אמלא בקשתם כי אוליכם אל נחלי מים, כמ"ש כי מרחמם ינהגם ועל מבועי מים ינהלם, ובדרך ישר כמש"ש ושמתי כל הרי לדרך, כי הייתי לישראל לאב וארחם עליהם, גם הם יהיו כבן לנהוג בי כיבוד אב, ועז"א ואפרים בכורי הוא שמעו וכו' והגידו, כי הוא דבר חידוש מאד כי מזרה ישראל יקבצנו, ה' בעצמו אשר זרה את ישראל הוא עצמו יקבצנו, וכמו שהזריה היתה חוץ לטבע כן יהיה הקיבוץ ענין נסיי, וגם שהזריה עצמה היתה תכליתה לצורך הקיבוץ, כמ"ש על וזרעתיה לי בארץ, שהזריעה היא לתכלית הקצירה ושמרו כרועה עדרו כרועה השומר את העדר שהוא שלו לא עדר של אחרים, שישגיח על כל אחד מן הצאן בל יפקד: