וְלֹ֧א יְלַמְּד֣וּ ע֗וֹד אִ֣ישׁ אֶת־רֵעֵ֜הוּ וְאִ֤ישׁ אֶת־אָחִיו֙ לֵאמֹ֔ר דְּע֖וּ אֶת־יְהֹוָ֑ה כִּֽי־כוּלָּם֩ יֵדְע֨וּ אוֹתִ֜י לְמִקְּטַנָּ֤ם וְעַד־גְּדוֹלָם֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה כִּ֤י אֶסְלַח֙ לַֽעֲוֺנָ֔ם וּלְחַטָּאתָ֖ם לֹ֥א אֶזְכָּר־עֽוֹד׃ {ס}

וְלָא יֵילְפוּן עוֹד גְבַר יַת חַבְרֵיהּ וּגְבַר יַת אֲחוֹהִי לְמֵימַר דְעוּ לְמִדְחַל מִן קֳדָם יְיָ אֲרֵי כוּלְהוֹן יֵילְפוּן לְמִדַע דַחַלְתִּי לְמִזְעֵירְהוֹן וְעַד רַבְּהוֹן אֲמַר יְיָ אֲרֵי אֶשְׁבּוֹק לְחוֹבֵיהוֹן וַחֲטָאֵיהוֹן לָא יִדְכְּרוּן עוֹד:

ולא ילמדו. לא יצטרכו עוד ללמד איש את רעהו ולזרז לאמר דעו את ה׳ כי כולם מעצמם ידעו אותי מן הקטנים עד הגדולים:

כי אסלח וכו׳. והכל יהיו אם כן טהורים ומנוקים מעון ולכן כולם ישיגו ההשגה ההיא שה׳ הוא האלהים: