לֹ֣א כַבְּרִ֗ית אֲשֶׁ֤ר כָּרַ֙תִּי֙ אֶת־אֲבוֹתָ֔ם בְּיוֹם֙ הֶחֱזִיקִ֣י בְיָדָ֔ם לְהוֹצִיאָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁר־הֵ֜מָּה הֵפֵ֣רוּ אֶת־בְּרִיתִ֗י וְאָנֹכִ֛י בָּעַ֥לְתִּי בָ֖ם נְאֻם־יְהֹוָֽה׃

לָא כִקְיָמָא דִגְזָרֵית עִם אֲבָהַתְהוֹן בְּיוֹמָא דְאַתְקְפֵית בִּידֵיהוֹן לְמִפַּקְהוֹן מֵאַרְעָא דְמִצְרַיִם דְאִינוּן אַשְׁנִיאוּ יַת קְיָמִי וַאֲנָא אִתְרְעֵיתִי בְהוֹן אֲמַר יְיָ:

לא כברית. לא יהיה כמו הברית אשר כרתי עם אבותם וכו׳:

אשר המה. הברית ההוא הפרו הם:

ואנכי. אבל אנכי לא הפרתי כי הייתי להם לאדון להושיעם מכף האויב:

החזיקי. ענין אחיזה:

הפרו. ענין ביטול:

בעלתי. ענין אדון כמו אם בעליו עמו (שמות כ״ב:י״ד):

לא כברית אשר כרתי את אבותם שאז לא היו עדיין מוכנים אל השלמות והתקון, כי זה היה ביום החזיקי בידים להוציאם מארץ מצרים שהחזקתים בידם בחוזק רב ובכח להוציאם קודם הזמן, כי לא היו ראוים אז רק שהוצרכתי להוציאם כדי שלא יתקלקלו לגמרי, אשר המה הפרו את בריתי שאחר שהיה טבעם עוד מוכן אל הרע והיתה הבחירה בידם והיה הברית על תנאי המה הפרו אותו בשבטלו את התנאי, ואנכי בעלתי בם בעל כרחם: