כִּ֥י הִרְוֵ֖יתִי נֶ֣פֶשׁ עֲיֵפָ֑ה וְכׇל־נֶ֥פֶשׁ דָּאֲבָ֖ה מִלֵּֽאתִי׃

אֲרֵי שִׂבָעֵית נְפַשׁ מְשַׁלְהֲיָא וְכָל נְפַשׁ יִצְפָּא מַלֵיתִי כָּל טוּב:

כי הרויתי. כי אז אשביע נפש העיפה וצמאה למים וכל נפש עצבה אמלא טובה:

הרויתי. ענין שביעה:

עיפה. ר״ל צמאה כי העיף צמא למים:

דאבה. ענין עצבון:

כי הרויתי נפש עיפה מי שהיה עיף מרוב עבודה, ונפש דאבה מאשר חסר לו צרכיו, מלאתי כל צרכיו, ולכן לא יצטרכו אז לחמוס ולגזול וידורו במכון הצדק: