יִרְמְיָהוּ ל״א · כ׳

הַכְבַר חֲבִיב קָדָמַי יִשְׂרָאֵל הֲלָא רָבֵי רָחֵים הוּא אֲרֵי בִזְמַן דִמְשַׁוֵי פִּתְגָמֵי אוֹרַיְתִי עַל לִבֵּיהּ לְמֶעְבַּדְהוֹן מִדְכַר דָכֵירְנָא לְאוֹטָבָא לֵיהּ עוֹד עַל כֵּן אִתְגוֹלָלוּ רַחֲמַי עֲלֵיהוֹן רַחֲמָא אֲרַחֵים עֲלֵיהוֹן אֲמַר יְיָ:

הבן יקיר. זהו מאמר המקום שאמר וכי אפרים הוא לי לבן יקיר וכי הוא לי לילד נחמד שאביו משעשע עמו אשר מתי שאני מדבר בו לא אפסוק מיד כי אם אזכרנו עוד זמן רב כדרך האב המדבר בבנו החביב לו שלא יפסוק מלזכרו עד זמן רב כי יתענג בזכרון שמו:

על כן. הואיל ואני זוכר בו זמן מרובה לכן המו מעי לו וארחם עליו:

יקיר. מלשון יקר וחשוב:

שעשועים. ענין התעסקות לשמוח וכן ושעשע יונק (ישעיה יא):

מדי. מתי וכן מדי עברו (שם כח):

עוד. הוא ענין רבוי כמו ויבך על צואריו עוד (בראשית מז):

המו. מל׳ המייה והוא ענין הכמרת רחמים וחמלה וכן המון מעיך (ישעיה סג):

הבן יקיר, משיב להם ה' כי יש הבדל בין דורות ראשונים שהשיבם אליו ע"י שהראם אלהותו ועזוזו ונפלאותיו, ובין עתה, ויש הבדל בין בן יקיר ובין ילד שעשועים, ילד שעשועים הוא הילד הקטן שהגם שיחטא לפני אביו בכ"ז יאהבנו מפני שהוא ילד קטן שהוא משתעשע בו, והבן יקיר הוא הבן הגדול שי"ל מעלות רבות והוא יקר מצד מעלותיו, והוא אם יחטא בכ"ז יאהבנו כי יזכור מעלותיו ויקרו, והנה במצרים הגם שלא היה לישראל אז שום מעלה ושלמות, היו דומים בעיניו כילד שעשועים, כמ"ש כי נער ישראל ואוהבהו, ובהיותם במדבר ובא"י בימי קדם, היו כבן יקיר, כי היו ביניהם נביאים ושרי קדש וחכמים, ואז אם חטאו זכר את הצדיקים שביניהם, ונשא עונם, אבל עתה הבן יקיר לי אפרים הלא אין בו שום יקר וחשיבות, וכן האם הוא ילד שעשועים, הלא אינו ילד כי כבר זקן בא בימים, והמאמרים מקבילים הבן יקיר לי אפרים כי מדי דברי בו זכר אזכרנו עוד, (כל דבור שאחריו ב', הוא לגנאי) שגם בעת שאדבר בו איזה גנות זכור אזכר עוד מעלותיו מצד שהוא יקר, אם ילד שעשועים על כן המו מעי לו שיהמו מעי עליו ורחם ארחמנו מצד שהוא ילד קטן שאשתעשע בו, וא"כ איך תבקש שאעשה לך עתה נפלאות ואאהב אותך כמו בימי קדם: