וְיֵיתוּן וִישַׁבְּחוּן בְּטוּר בֵּית מַקְדְשָׁא דְאִתְבְּנֵי בְצִיוֹן וְיִתְפַּנְקוּן בְּטוּבָא דִיהַב לְהוֹן יְיָ בְּעִבּוּרָא וּבַחֲמָרָא וּבְמִשְׁחָא וּבְנֵי עָאן וְתוֹרִין וּתְהֵי נַפְשְׁהוֹן מַלְיָא תַפְנוּקִין כְּגִנַת שַׁקְיָא דִמְרַוְיָא וְלָא יוֹסְפוּן לְיַצָפָא עוֹד:
במרום ציון. בהר ציון שהוא רם ונשא:
ונהרו. ימשכו לבוא אל טוב ה׳ ר״ל לקבל טובה מרובה וחוזר ומפרש על דגן וכו׳:
כגן רוה. יהיו שביעים בטובה כגן הירק השביעה בכל עת כי הדרך להשקותה ברגל:
ולא יוסיפו לדאבה עוד. לא יוסיפו להיות בעצבון ודאגה כמאז:
ונהרו. ימשכו כנהר וכן ונהרו אליו כל הגוים (ישעיהו ב׳:ב׳):
תירוש. כן יקרא ענבי היין:
יצהר. הוא השמן:
רוה. שבעה כמו הרוה את הארץ (שם נה) לדאבה. ענין עצבון ודאגה כמו ודאבון נפש (דברים כח):
על טוב ה' הרוחני, וגם על הצלחה הגשמיית על דגן וכו', ומצד שינהרו על טוב ה' תהיה נפשם הרוחניות כגן רוה שבעה מטוב ה', ומצד ההצלחה הגשמיית לא יוסיפו לדאבה עוד מני עוני ומחסור, כמ"ש עיני דאבה מני עוני:
