יִרְמְיָהוּ ל׳ · כ״ג

הָא מְזוֹפִיתָא מִן קֳדָם יְיָ בִּרְגַז נַפְקָא וְעִלְעוּל מִתְכְּנַשׁ עַל רֵישׁ רַשִׁיעִין יֵחוּל:

חמה יצאה. תצא בחמה עבר במקום עתיד:

סער מתגורר. הסער הזה הוא מלא מכריתה וחתוך והוא יהיה חל ושוכן על ראש הרשעים:

סערת. רוח סערה:

מתגורר. ענין כריתה וחתוך כמו מגוררות במגרה (מ״א ז):

יחול. ישכון כמו יחולו על ראש יואב (ש״ב יג):

הנה, ר"ל כ"ז יהיה תחלה קודם שיגיע התקון הגמור, אבל עוד יבא יום ה' שהוא יום הדין הגדול, שאז סערת ה' חמה יצאה החמה העצורה בלבו על מעשה הרשעים תהיה לסערה והסער הזה יתגורר ויחול על ראש רשעים להענישם, ואז לא ישוב חרון אף ה' עד עשותו מזמות לבו לעשות משפט ברשעים, כמ"ש הנה היום בא בוער כתנור וכו' ועסותם רשעים וכו' וזה יהיה באחרית הימים שאז תתבוננו בה, ותכירו יד ה' ומעשהו, ואז לא יהיה כמו מקודם שהייתם לי לעם תחלה והיה צריך אתערותא דלתתא, כי בעת ההיא אהיה לאלהים תחלה ואח"כ והמה יהיו לי לעם, כי אז יהיה דבקות אלהים בהם ע"י החסד הבלתי מביט על הכנת המקבל אם ראוי אליה או לא וחסד זה הוא דבר הקיים לעולם אחר שאינו תלוי במעשה האדם והתערותו, וכמ"ש זה בארך בפי' תהלות סי' פ"ו עיי"ש, ותקדים השראות האלהית תחלה וע"י דבקות ה' בם יהיו לו לעם, וזה לא יובטל בשום פעם: