לָכֵ֞ן כׇּל־אֹכְלַ֙יִךְ֙ יֵאָכֵ֔לוּ וְכׇל־צָרַ֥יִךְ כֻּלָּ֖ם בַּשְּׁבִ֣י יֵלֵ֑כוּ וְהָי֤וּ שֹׁאסַ֙יִךְ֙ לִמְשִׁסָּ֔ה וְכׇל־בֹּזְזַ֖יִךְ אֶתֵּ֥ן לָבַֽז׃

בְּכֵן כָּל אֶנְסַיִךְ יִתְאַנְסוּן וְכָל סַנְאַיִךְ כּוּלְהוֹן בְּשִׁבְיָא יְהָכוּן וִיהוֹן עָדַיִךְ לַעֲדִי וְכָל בָּזְזַיִךְ אֶמְסַר לְבִזָא:

לכן. הואיל ואני משלם גמול המפעל לכן כל אוכליך יאכלו ר״ל המשחיתים אותך ישחתו גם המה בגמולם:

וכל צריך. כל הצרים אותך ילכו בשבי:

והיו שאסיך למשיסה. הרומסים אותך יהיו לרמיסה וכל השוללים אותך אתן לשלל ביד האויב כי גמול אני משלם:

שאסיך למשיסה. ענין רמיסה ודריכה כמו מי נתן למשיסה יעקב (ישעיה מב):

לכן, שעורו לכן כל אוכליך יאכלו וכו' כי אעלה ארוכה לך, ר"ל אחר שהמכות היו רק בשביל עונך, לא יתקיימו המכים רק בעוד שלא נתכפרו עונך, אבל בעת שאעלה ארוכה לך, אעניש את המכים אותך כמו שיפרש אח"כ והנה יש מהם שהרעו לישראל בגוף, ויש שהרעו להם בממון, וכל אחד יקבל ענשו מדה כנגד מדה, אלה שהרעו להם בגופם היה או שהמיתו אותם או שלקחו אותם לשבי ועבדות, נגד אלה שהמיתו אותם אומר כל אוכליך יאכלו ונגד אלה שהצרו להם בשבי, כל צריך בשבי ילכו, ואלה שהרעו להם בממון היו מהם שהשחיתו את ממונם ע"ד להשחית, אומר והיו שאסיך למשסה (שהשוסס הוא להשחית), ומהם שבזזו את ממונם להנאתם לא על כוונה להשחית אומר וכל בזזיך אתן לבז: