וְלֻקַּ֤ח מֵהֶם֙ קְלָלָ֔ה לְכֹל֙ גָּל֣וּת יְהוּדָ֔ה אֲשֶׁ֥ר בְּבָבֶ֖ל לֵאמֹ֑ר יְשִֽׂמְךָ֤ יְהֹוָה֙ כְּצִדְקִיָּ֣הוּ וּכְאֶחָ֔ב אֲשֶׁר־קָלָ֥ם מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל בָּאֵֽשׁ׃

וְיִתְנְסֵיב מִנְהוֹן לְוָטָא לְכָל גָלוּת יְהוּדָה דִי בְּבָבֶל לְמֵימָר יְשַׁוִינָךְ יְיָ כְּצִדְקִיָה וּכְאֶחָב דִקְלִינוּן מַלְכָּא דְבָבֶל בְנוּרָא:

לכל גלות. לכל בני הגולה:

לאמר. שיאמרו בקללתם ישימך ה׳ כצדקיה וכו׳:

וכאחב. הוא אחאב:

קלם. ענין חרוך ושריפה כמו קלוי באש (ויקרא כ):