כִּֽי־כֹה֙ אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה כִּ֠י לְפִ֞י מְלֹ֧את לְבָבֶ֛ל שִׁבְעִ֥ים שָׁנָ֖ה אֶפְקֹ֣ד אֶתְכֶ֑ם וַהֲקִמֹתִ֤י עֲלֵיכֶם֙ אֶת־דְּבָרִ֣י הַטּ֔וֹב לְהָשִׁ֣יב אֶתְכֶ֔ם אֶל־הַמָּק֖וֹם הַזֶּֽה׃

אֲרֵי כִדְנַן אֲמַר יְיָ אֲרֵי לְפוּם מִשְׁלַם לְבָבֶל שַׁבְעִין שְׁנִין יֵיעוֹל דָכְרָנְכוֹן קָדָמַי וַאֲקֵים עֲלֵיכוֹן יַת פִּתְגָמַי תַּקְנָא לַאֲתָבָא יַתְכוֹן לְאַתְרָא הָדֵין:

כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה. כאשר יושלם לבבל שבעים שנה מהתחלת התפשטותה על ישראל מעת שכבש נ״נ את יהויקים בראשונה והיא היתה בשניה למלכות נ״נ והוא מלך מ״ה שנים א״כ נשארו עוד משנותיו מ״ד שנים וימי אויל מרודך בנו כ״ג שנים אלא שנבלעה שנה אחת בימי מלכות אביו כי עלתה לזה ולזה הרי אם כן ס״ו שנים וימי בלשאצר בנו ג׳ שנים הרי שבעים שנה חסר אחת א״כ בשנת אחת לדריוש מלאו שבעים שנה ומיד כשמת דריוש ומלך כורש בשנה הראשונה היתה הפקידה ושבו לארצם וכמ״ש בדניאל:

אפקוד אתכם. אז אזכור בכם ואז אקיים עליכם את דברי הטוב וכו׳ אבל לא קודם הזמן הזה כדברי הנביאים המשקרים:

לפי. לשעור כמו איש לפי אכלו (שמות יב):

מלאת. ענין השלמה:

אפקוד. ענין זכרון:

כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה, זה נחשב מיום שמלך נבוכדנצר עד כורש שאז בטלה מלכות בבל והיה פקודה, וז"ש אפקד אתכם, אבל בנין הבית לא היה עד שבעים מהחורבן שהוא י"ט שנה אח"ז והקימותי עליכם את דברי הטוב ר"ל כי ה' גבל הגאולה וקצב הזמן (לא כמו בגלות אדום שלא נתגלה קצם וזכו אחישנה) וע"כ שראה בחכמתו שצריכים להיות זמן הזה בגלות לטובתם: