וְהָיָ֨ה הַגּ֜וֹי וְהַמַּמְלָכָ֗ה אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־יַעַבְד֤וּ אֹתוֹ֙ אֶת־נְבוּכַדְנֶאצַּ֣ר מֶלֶךְ־בָּבֶ֔ל וְאֵ֨ת אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יִתֵּן֙ אֶת־צַוָּאר֔וֹ בְּעֹ֖ל מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֑ל בַּחֶ֩רֶב֩ וּבָרָעָ֨ב וּבַדֶּ֜בֶר אֶפְקֹ֨ד עַל־הַגּ֤וֹי הַהוּא֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה עַד־תֻּמִּ֥י אֹתָ֖ם בְּיָדֽוֹ׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
וִיהֵי עַם וּמַלְכוּ דְלָא יִפְלְחוּן יָתֵיהּ יַת נְבוּכַדְנֶצאַר מַלְכָּא דְבָבֶל וְיַת דְלָא יִתֵּן יַת צַוְרֵיהּ בְּנִיר מַלְכָּא דְבָבֶל בְּחַרְבָּא וּבְכַפְנָא וּבְמוֹתָא אַסְעַר עַל עַמָא הַהוּא אֲמַר יְיָ עַד דְאֶמְסַר יַתְהוֹן בִּידֵיהּ:
אשר לא יעבדו אותו. אשר לא ירצה לעבדו ברצונו:
ואת אשר וכו׳. אשר לא יקבל עליו מעצמו עול שעבוד וכפל הדבר במ״ש:
אפקוד. אשגיח עליהם בהבאת חרב וכו׳:
עד תומי. עד כלותי אותם ביד נ״נ:
אפקוד. ענין השגחה:
תומי. ענין כליון וכן עד תום כל הדור (דברים ב׳:י״ד):
אשר לא יעבדו אותו וכו' ואת אשר לא יתן, באמת נמצאו בעת ההיא ממלכות גדולות שלא היו תחת יד נבוכדנצר כנודע בקורות ימי קדם, רק שהממלכות הקטנות היו מוכרחות אז להחסות תחת צל ממלכה גדולה, והגוי אשר לא עבדו את נבוכדנצר היו מוכרחים לעבוד מלכות אחרת גדולה שהוא יגן עליה מחמת נבוכדנצר באופן שהיו מוכרחים לעבוד או את מלך בבל או לעבוד את (המלך) אשר לא יתן צוארו בעול מלך בבל והוא הגין עליה אבל הגוי והממלכה שלא יעבדו לא אותו שהוא את מלך בבל בעצמו ולא את (המלך) אשר לא יתן את צוארו בעול של מלך בבל, בחרב וברעב ובדבר אפקד על הגוי ההוא:
