אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־לְקָחָ֗ם נְבֽוּכַדְנֶאצַּר֙ מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל בַּ֠גְלוֹת֠וֹ אֶת־[יְכׇנְיָ֨ה] (יכוניה) בֶן־יְהוֹיָקִ֧ים מֶלֶךְ־יְהוּדָ֛ה מִירוּשָׁלַ֖͏ִם בָּבֶ֑לָה וְאֵ֛ת כׇּל־חֹרֵ֥י יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלָֽ͏ִם׃

דְלָא שַׁוִינוּן נְבוּכַדְנֶאצַר מַלְכָּא דְבָבֶל כַּד אַגְלֵי יַת יְכָנְיָה בַּר יְהוֹיָקִים מְלַךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה מִירוּשְׁלֵם לְבָבֶל וְיַת כָּל רַבְרְבֵי יְהוּדָה וִירוּשְׁלֵם:

בגלותו. בעת שגלה לבבל עם יכניה ואת כל שרי יהודה וירושלים:

בגלותו. כמו בהגלותו:

חורי. כן יקראו השרים הגדולים וכן ואריבה את החורים (נחמיה ה׳:ז׳) שהוא מלשון חיור ולובן וכאשר יקראו השפלים חשוכים כמ״ש בל יתיצב לפני חשוכים (משלי כ״ב:כ״ט):