יִרְמְיָהוּ כ״ה · כ״ז

וְתֵימַר לְהוֹן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל שְׁתוֹ וּרְווֹ וְאִשְׁתַּגִישׁוּ וּנְפָלוּ וְלָא תְקוּמוּן מִן קֳדָם דְקַטְלִין בְּחַרְבָּא דַאֲנָא שְׁלַח בֵּינֵיכוֹן:

שתו ושכרו. שתו יין החמה ותהיו שכורים ותקיאו ותפלו לארץ ולא תקומו כדרך השותה יין הרבה ור״ל קבלו עליכם עול השעבוד והצער מפני חרב האויב:

וקיו. מל׳ הקאה והוא החזרת המאכל מן הגוף דרך הפה:

שתו ושכרו וקיו יש שותה ולא משתכר אמר ושכרו, ויש בלתי מקיא מחוזק האצטומכא אמר וקיו, ויש שבכ"ז יקום על רגליו אמר ונפלו, והמליצה כמו שהשכור עת יקיא ייעף ויפול כן עת ירצו לפרוק עול בבל ולהקיאו יחריבם לגמרי, וזה יהיה מפני שישלח בם חרב עם בעם, שעי"כ יפלו כולם תחת רגליו: