אֶת־יְרוּשָׁלַ֙͏ִם֙ וְאֶת־עָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וְאֶת־מְלָכֶ֖יהָ אֶת־שָׂרֶ֑יהָ לָתֵ֨ת אֹתָ֜ם לְחׇרְבָּ֧ה לְשַׁמָּ֛ה לִשְׁרֵקָ֥ה וְלִקְלָלָ֖ה כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃

יַת יְרוּשְׁלֵם וְיַת קִרְוַיָא דְבֵית יְהוּדָה וְיַת מַלְכָהָא וְיַת רַבְרְבָהָא לְמִתַּן יַתְהוֹן לְחַרְבָּא לְצָדוּ לְאִשְׁתְּמָמוּ וּלְלוּטָא כְּיוֹמָא הָדֵין:

את ירושלים. חוזר למעלה שאמר והשקיתה וכו׳ את ירושלים וכו׳:

ואת מלכיה. עם כי לא היה אלא מלך אחד אמר מלכיה כי גם בני המלך נקראו בשם מלכים:

כיום הזה. כי ירמיה כתב ספרו אחר החורבן לזה אמר כיום הזה שהמה חרבים:

(יח-כ) את ירושלים, ירושלים נחרבה תחלה ואח"כ מצרים, את כל הערב תערובות אומות ולא היה להם מלך לכן לא אמר מלכי הערב, ואשקלון ועזה ועקרון היו לפלשתים והיו לכ"א מלך מיוחד, ואשדוד כבר נכבשה מפרעה (לקמן מ"ח) אמר את שארית אשדוד: