וּנְתַתִּים֙ (לזועה) [לְזַעֲוָ֣ה] לְרָעָ֔ה לְכֹ֖ל מַמְלְכ֣וֹת הָאָ֑רֶץ לְחֶרְפָּ֤ה וּלְמָשָׁל֙ לִשְׁנִינָ֣ה וְלִקְלָלָ֔ה בְּכׇל־הַמְּקֹמ֖וֹת אֲשֶֽׁר־אַדִּיחֵ֥ם שָֽׁם׃

וְאֶתְּנִינוּן לְזִיעַ וּלְבִישָׁא לְכָל מַלְכְּוַת אַרְעָא לְחִיסוּדִין וְלִמְתַל וּלְשׁוֹעִי וְלִלְוָטָא בְּכָל אַתְרַיָא דְאַגְלִינוּן לְתַמָן:

ונתתים וכו׳. ר״ל אמסרם לכל ממלכות הארץ להיותם לזעוה ולרעה כי כולם יחרידם וירעו להם:

לחרפה וכו׳. ר״ל בכל המקומות אשר אדיח אותם שם יהיו לחרפה כי כולם יחרפו אותם:

ולמשל. יביאו משל מהפורעניות הבא עליהם:

לשנינה. יתמידו לספר מהצרות הבאות עליהם:

ולקללה. המקלל יתלה הקללה בהם לומר תהיה כהיהודים האומללים:

לזעוה. ענין רעד ורתת וכן והיה רק זועה (ישעיה כח):

לשנינה. ענין ספור ואמירה כמו ושננתם לבניך (דברים ו):

ונתתים לזעוה לכל ממלכות הארץ, שע"י שנגזר שנ"נ ירדוף אחריהם ירע על ידם ויזוע כל הממלכות שהם ביניהם, וגם יהיו לחרפה בכל המקומות אף במקום שלא תגיע יד נבוכדנצר שם: