וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֵלַ֗י מָה־אַתָּ֤ה רֹאֶה֙ יִרְמְיָ֔הוּ וָאֹמַ֖ר תְּאֵנִ֑ים הַתְּאֵנִ֤ים הַטֹּבוֹת֙ טֹב֣וֹת מְאֹ֔ד וְהָֽרָעוֹת֙ רָע֣וֹת מְאֹ֔ד אֲשֶׁ֥ר לֹא־תֵאָכַ֖לְנָה מֵרֹֽעַ׃ {פ}
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
החרש. והמסגר תלמידי חכמים שגלו עם יכניה וכבר פירשתיו בספר (מ"ב כד) החרש והמסגר לימייטראה ליפורטי"ר בלעז, ל"א החרש והמסגר החרש ל' חרש המסגר ל' סגור כלומר חכמים גדולים בתורה שכשהיה אחד מהם מדבר הכל שותקים מסגר שהיו סוגרים ואין פותח:
וַאֲמַר יְיָ לִי מָה אַתְּ חָזֵי יִרְמְיָה וַאֲמָרִית תֵּינִין תֵּינַיָא טָבְתָא טָבָן לַחֲדָא וּדְבִישִׁין בִּישִׁין לַחֲדָא דְלָא מִתְאַכְלִין מִבִּישׁוּ:
טובות מאד. המה טובות מאד:
רעות מאד. המה רעות מאד:
התאנים הטובות טובות מאד, ר"ל כי יש טוב ורע יחוסיי שהדבר טוב בערך דבר אחר גרוע ממנו, ובכ"ז אינו טוב מאד מצד עצמו, ועז"א שהטובות והרעות שראה הם החלטיים מצד עצמם בלא יחוס אל אחרים גרועים או טובים מהם, ועז"א שהטובות טובות מאד, וכן ר"ל שהטובות נתוספו בטוב ונעשו טובות מאד ע"י שנתלקטו תיכף כמ"ש כתאני הבכורות, והרעות נתוספו ברע ע"י שלא נתלקטו עד שהרעות נעשו רעות מאד עד אשר לא תאכלנה מרוע:
