לָכֵ֣ן הִנְנִ֔י וְנָשִׁ֥יתִי אֶתְכֶ֖ם נָשֹׁ֑א וְנָטַשְׁתִּ֣י אֶתְכֶ֗ם וְאֶת־הָעִיר֙ אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧תִּי לָכֶ֛ם וְלַאֲבוֹתֵיכֶ֖ם מֵעַ֥ל פָּנָֽי׃

בְּכֵן הָאֲנָא שְׁלַח רוּגְזִי וְאֶרְטוֹשׁ יַתְכוֹן מִרְטַשׁ וְאַרְחֵיק יַתְכוֹן וְיַת קַרְתָּא דִיהָבִית לְכוֹן וְלַאֲבָהַתְכוֹן מִקֳבֵיל מֵימְרִי:

לכן הנני. בעבור זה הנני מוכן לשלם גמול ועל העוון הזה בלבד אסיר אתכם בהסרה מלפני ואעזוב אתכם כאדם העוזב משא הכבידה עליו ר״ל העוון הזה לבד כדאי הוא לזה העונש מדה במדה על שאמרו לשון משא יעזוב אותם כמשא:

ואת העיר. גם את העיר אשר וכו׳ אעזוב ואשליך מעל פני ותהיה מסורה ביד הכשדים:

ונשיתי. נשא ענין הסרה והעתקה כמו נשתה גבורתם (לקמן נא):

לכן הנני ונשיתי אתכם נשא, אשכח אתכם ואטוש אתכם בל תהיו עלי למשא: