אֹמְרִ֤ים אָמוֹר֙ לִֽמְנַאֲצַ֔י דִּבֶּ֣ר יְהֹוָ֔ה שָׁל֖וֹם יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם וְ֠כֹ֠ל הֹלֵ֞ךְ בִּשְׁרִר֤וּת לִבּוֹ֙ אָֽמְר֔וּ לֹא־תָב֥וֹא עֲלֵיכֶ֖ם רָעָֽה׃

אָמְרִין בִּנְבוּאַת שִׁקְרֵיהוֹן לִדְמַרְגְזִין קָדָמַי מַלֵיל יְיָ שְׁלָמָא יְהֵא לְכוֹן וְכָל דְאָזֵיל בְּהִרְהוּר לִבֵּיהּ אָמְרִין לָא תֵיתֵי עֲלֵיכוֹן בִּישְׁתָּא:

אומרים אמור. רגילים הם לומר להרשעים המנאצים אותי ה׳ דבר שלום יהיה לכם:

וכל הולך. ולכל ההולך בשרירות לבו אמרו וכו׳:

למנאצי. ענין בזיון כמו כי נאצו האנשים את מנחת ה׳ (ש״א ב):

וכל. כמו ולכל:

בשרירות. ענין ראיה ר״ל מה שהלב רואה וחומד:

אומרים אמור למנאצי, מראה שקרותם איך הסיתו לכל אחד בפנים אחרות ואיך הם סותרים א"ע, שאם דברו עם אלה שהאמינו בנבואה שה' ינבא את האדם רק שהם מנאצים ומבזים את ה' ואין שומעים לתוכחתו, להם היו אומרים, דבר ה' שלום יהיה לכם, אמרו להם שה' דבר שיהיה להם שלום, אבל לכל הולך בשרירות לבו אמרו, אם דברו את המכחישים בנבואה ואין מאמינים בה לפי שרירות לבם במינות, היו אומרים להם לא תבא עליכם רעה כי מי עמד בסוד ה', היו אומרים שמה שנבאו הנביאים בשם ה' שתבא רעה הוא שקר כי א"א שה' ידבר עם האדם ושהאדם יעמוד בסוד ה':