יִרְמְיָהוּ כ״ב · י׳

לָא תִבְכּוּן עַל מִית וְלָא תִדְווֹן עֲלוֹהִי בְּכוֹ מִבְכָּא לִדְגָלֵי אֲרֵי לָא יְתוּב עוּד וְיֶחְזֵי יַת אַרְעָא דְיַלְדוּתֵיהּ:

אל תבכו למת. אין ראוי לבכות על מי שמת בארצו ונקבר בקברי אבותיו:

ואל תנודו לו. כן דרך המקונן להניע בראשו דרך אבל וצער:

בכו בכו להולך. אבל בכו על ההולך מארצו בשבי ובמקרא שלאחריו יפרש מי הוא:

כי לא ישוב. על כי לא ישוב עוד לארצו ולא יראה ארץ מולדתו כי שם בגולה ימות ויקבר:

תנדו. ענין הנעה:

אל תבכו למת, לדעתי שלום בן יאשיה הרביעי (דה"א ג') שלא נודע מה נעשה בו, בעת שהוליך את יהויקים בבלה ומת בשער לדעת חז"ל הגלה את שלום לבבל כדי שלא יחלוק על מלכות צדקיה, ועז"א שלא יבכו על יהויקים שמת רק על שלום ההולך עתה לגלות כי לא ישוב עוד: