וְאַחֲרֵי־כֵ֣ן נְאֻם־יְהֹוָ֡ה אֶתֵּ֣ן אֶת־צִדְקִיָּ֣הוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָ֣ה וְאֶת־עֲבָדָ֣יו ׀ וְאֶת־הָעָ֡ם וְאֶת־הַנִּשְׁאָרִים֩ בָּעִ֨יר הַזֹּ֜את מִן־הַדֶּ֣בֶר ׀ מִן־הַחֶ֣רֶב וּמִן־הָרָעָ֗ב בְּיַד֙ נְבוּכַדְרֶאצַּ֣ר מֶלֶךְ־בָּבֶ֔ל וּבְיַד֙ אֹֽיְבֵיהֶ֔ם וּבְיַ֖ד מְבַקְשֵׁ֣י נַפְשָׁ֑ם וְהִכָּ֣ם לְפִי־חֶ֔רֶב לֹא־יָח֣וּס עֲלֵיהֶ֔ם וְלֹ֥א יַחְמֹ֖ל וְלֹ֥א יְרַחֵֽם׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
וּבָתַר כֵּן אֲמַר יְיָ אֶמְסַר יַת צִדְקִיָה מְלַךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה וְיַת עֲבְדוֹהִי וְיַת עַמָא וְיַת דְאִשְׁתָּאֲרוּ בְקַרְתָּא הָדָא מִן מוֹתָא וּמִן חַרְבָּא וּמִן כַּפְנָא בְּיַד נְבוּכַדְרֶאצַר מַלְכָּא דְבָבֶל וּבְיַד בַּעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן וּבְיַד דְבָעָן לְמִקְטַלְהוֹן וְיִמְחִינוּן לְפִתְגָם דְחֶרֶב לָא יְחוּס עֲלֵיהוֹן וְלָא יַחְמוֹל וְלָא יְרַחֵם:
יחוס. ענין חמלה כמו וחוסה עלי (נחמיה י״ג:כ״ב) וכפל הדבר במ״ש:
ואחרי כן ונגד זרוע חזקה זו החרב, אמר שיתנם ביד נבוכדנצר והכם לפי חרב, ומ"ש ואת העם היינו אזרחי ירושלים, ואת הנשארים מן האדם שאינם מיושבי ירושלים:
