יִרְמְיָהוּ כ״א · ד׳

כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל הָאֲנָא מַסְחַר יַת מָאנֵי קְרָבָא דִבְיֶדְכוֹן דְאַתּוּן מְגִיחִין קְרָבָא בְהוֹן עִם מַלְכָּא דְבָבֶל וְעִם כַּשְׂדָאֵי דְצָיְרִין עֲלֵיכוֹן מִבָּרָא לְשׁוּרָא וַאֲכַנֵשׁ יַתְהוֹן לְגוֹ קַרְתָּא הָדָא:

הנני מסב. אסבב מכם את כלי המלחמה לתתם אל מלך בבל וכו׳ ר״ל לא תצליחו עם כלי המלחמה כאלו הם לקוחים ממכם ונתונים בידם להלחם עמהם:

ואספתי. אני אכניס את הכשדים אל העיר ולא תוכלו למנעם:

מסב. מל׳ סבוב:

את מלך. אל מלך:

הצרים. מל׳ מצור:

ואספתי. ענין הכנסה כמו ואין איש מאסף אותם (שופטים י״ט:ט״ו):

הנני מסב, ר"ל שע"י הרעב יתהוה מרד בעיר כי מקצתם ירצו להמסר אל הכשדים, ויצטרכו בעלי המלחמה ללחום את העם: