דְּרׇשׁ־נָ֤א בַעֲדֵ֙נוּ֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה כִּ֛י נְבוּכַדְרֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל נִלְחָ֣ם עָלֵ֑ינוּ אוּלַי֩ יַעֲשֶׂ֨ה יְהֹוָ֤ה אוֹתָ֙נוּ֙ כְּכׇל־נִפְלְאֹתָ֔יו וְיַעֲלֶ֖ה מֵעָלֵֽינוּ׃

צַלֵי כְעַן עֲלָנָא קֳדָם יְיָ אֲרֵי נְבוּכַדְרֶצַר מַלְכָּא דְבָבֶל מֵגִיחַ קְרָבָא בָנָא מָאִים יַעֲבֵּד יְיָ עִמָנָא כְּכָל פְּרִישָׁתֵיהּ וְיִסְתַּלֵק מִנָנָא:

דרש נא. עתה דרש בתפלה בעבורינו אל ה׳:

ככל נפלאותיו. כמו כל הנפלאות הרגיל לעשות מאז:

ויעלה. ויסתלק מעלינו:

ויעלה. ענין סלוק כמו העלות הענן (במדבר ט):