יִרְמְיָהוּ כ״א · י״ב

בֵּית דָּוִד כִּדְנַן אֲמַר יְיָ דִינוּ לְצַפְרָא דִינָא וְשֵׁיזִיבוּ אֲנִיסָא מִיַד דְאָנֵיס לֵיהּ דִלְמָא יִדְלַק כְּאֶשְׁתָּא רוּגְזִי וִישֵׁיצֵי וְלָא יְהֵי חָיֵס מִן קֳדָם בִּישׁוּת עוֹבָדֵיכוֹן:

דינו לבוקר. הוא ענין דרך זירוז:

גזול. הנגזל:

עושק. הגזלן העושק את הזולת:

כאש חמתי. ר״ל כמו האש כשיוצאת הולכת ושורפת מעצמה כן תבער בהם חמתי ולא ימצא מי יכבנה ר״ל אין מי ימחה בידי:

מפני רוע מעלליכם. מוסב על ובערה:

דינו. מלשון דין:

מעלליכם. מעשיכם:

דינו לבקר משפט, ר"ל בעוד שהוא בקר, ר"ל טרם בוא הצרה והחשכה דינו משפט, כמ"ש ציון במשפט תפדה, כי חורבן ירושלים היה בעבור גזל ועושק וחסרון משפט (כמ"ש ועתה מרצחים, שריך סוררים), פן תצא כאש חמתי ולא יהיה לכם פליטה:

הנני אליך יושבת העמק, בית המלך והמצודה היה בשפוע ההר שמצד ההר היא יושבת העמק, ומצד האחר הוא צור המישור, שהיה מבוצר וחזק כצור, ועל צד שנגד ההר אמרה מי יחת עלינו ר"ל מי ירד מראש ההר לבא עלינו, ועל צד המישור אמרה מי יבא במעונותינו, שמבוצר במבצר חזק: