וַֽיְהִי֙ מִֽמׇּחֳרָ֔ת וַיֹּצֵ֥א פַשְׁח֛וּר אֶֽת־יִרְמְיָ֖הוּ מִן־הַמַּהְפָּ֑כֶת וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו יִרְמְיָ֗הוּ לֹ֤א פַשְׁחוּר֙ קָרָ֤א יְהֹוָה֙ שְׁמֶ֔ךָ כִּ֖י אִם־מָג֥וֹר מִסָּבִֽיב׃ {ס}

וַהֲוָה בְּיוֹמָא דְבַתְרוֹהִי וְאַפֵּיק פַשְׁחוּר יַת יִרְמְיָה מִן כֵּיפְתָא וַאֲמַר לֵיהּ יִרְמְיָה לָא פַשְׁחוּר רַבִּי יְיָ שְׁמָךְ אֱלָהֵין יִתְכַּנְשׁוּן עֲלָךְ דְקָטְלִין בְּחַרְבָּא מִסְחוֹר סְחוֹר:

לא פשחור וכו׳. ר״ל לא נקרא שמך פשחור כי אם לאות שאסיפת גייסות יקיפו אותך מסביב כי פשחור הוא כמו פש סחור ופש הוא ענין רבוי כמו ופשו פרשיו (חבקוק א) וסחור הוא תרגומו של סביב:

מגור. ענין אסיפה וקבוץ כמו אוגר בקיץ (משלי י):

לא פשחור, ששם זה מורה על התפשטות והחירות, כי אם מגור מסביב שהוא ההפך שמתאסף אל עצמו מפני הפחד והמצור: