וַיהֹוָ֤ה צְבָאוֹת֙ בֹּחֵ֣ן צַדִּ֔יק רֹאֶ֥ה כְלָי֖וֹת וָלֵ֑ב אֶרְאֶ֤ה נִקְמָֽתְךָ֙ מֵהֶ֔ם כִּ֥י אֵלֶ֖יךָ גִּלִּ֥יתִי אֶת־רִיבִֽי׃ {ס}

וַיָי צְבָאוֹת בְּהַר קְשׁוֹט גַלְיָן קֳדָמוֹהִי כּוּלְיָן וְלֵב אֶחְזֵי פּוּרְעֲנוּת דִינָךְ מִנְהוֹן אֲרֵי קָדָמָךְ אֲמָרֵית יַת עוּלְבָּנִי:

וה׳ צבאות. ואתה ה׳ צבאות הבוחן את הצדיק לדעת מעשיו ורואה מחשבות כליות ולב בטוח אני אשר בעיני אראה נקמתך מהם:

כי אליך. לבד אליך אני מגלה הריב שיש להם עמדי ולא גליתי למי לבקש ממנו עזר:

בוחן. מלשון הבחנה:

וה' צבאות אחר שאתה בוחן מי הצדיק בדינו, ואתה רואה גם מחשבת הלב, וידעת צדקתי ושכל הדבה שהוציאו עלי שקר שלא הרהרתי אף במחשבה במה שהם חושדים אותי, א"כ אבקש אראה נקמתך מהם, כי אינה נקמתי לכבודי רק לכבודך כי אליך גליתי את ריבי, שריבי גליתי אליך אחר שהוא בעבור כבודך: