קֹ֤דֶשׁ יִשְׂרָאֵל֙ לַיהֹוָ֔ה רֵאשִׁ֖ית תְּבוּאָתֹ֑ה כׇּל־אֹכְלָ֣יו יֶאְשָׁ֔מוּ רָעָ֛ה תָּבֹ֥א אֲלֵיהֶ֖ם נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ {פ}

קוּדְשַׁיָא אִינוּן בֵית יִשְׂרָאֵל קֳדָם יְיָ וְעַל בָּזְזֵיהוֹן כְּדִמְעָה אֲרָמוּת עַלְלָא דְמַן דָאָכַל מִנֵיהּ חַיָב לְמֵימַת וּכְשִׁירוּ חֲצַד עוֹמָר אֲרָמוּתָא דְעַד לָא מְקָרְבִין מִנֵיהּ כַּהֲנַיָא בְּנֵי אַהֲרֹן קוּרְבְּנַיָא עַל מַדְבְּחָא מַן דְּאָכִיל מִנֵיהּ מִתְחַיֵב אַף כֵּן כָּל בָּזְוֵיהוֹן דְבֵית יִשְׂרָאֵל יְחוֹבוּן בִּישְׁתָא תֵיתֵי עֲלֵיהוֹן אֲמַר יְיָ:

קודש ישראל. ולזה הוא קדש לה׳:

ראשית. הוא המיטב שבכל תבואתו האומות:

כל אוכליו. כל הגוזלים ומכלים את ישראל יהיו אשמים והרעה תבוא אליהם ר״ל אף שישראל יהיו נמסרים ביד האומות בעבור חטאם עכ״ז אהיה נפרע בסוף מן האומות על שהרעו להם:

נאום ה׳. זהו מאמר ה׳:

ראשית. ענין מיטב כמו ראשית גבורתם (לקמן מט):

יאשמו. מל׳ אשם: