יִרְמְיָהוּ ב׳ · כ״ד

פֶּ֣רֶה ׀ לִמֻּ֣ד מִדְבָּ֗ר בְּאַוַּ֤ת (נפשו) [נַפְשָׁהּ֙] שָׁאֲפָ֣ה ר֔וּחַ תַּאֲנָתָ֖הּ מִ֣י יְשִׁיבֶ֑נָּה כׇּל־מְבַקְשֶׁ֙יהָ֙ לֹ֣א יִיעָ֔פוּ בְּחׇדְשָׁ֖הּ יִמְצָאֽוּנְהָ׃

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

יִרְמְיָהוּ ב׳ כ״ד נלמד כאן עם 4 מפרשים קלאסיים: תרגום יונתן, מצודת דוד, מצודת ציון, מלבי״ם. הפסוק הוא הפסוק הכ״ד בפרק ב׳ ביִרְמְיָהוּ, מתוך 37 פסוקי הפרק. הסבר מקורי בעברית פשוטה לפסוק זה נמצא בכתיבה ויתווסף כאן.

כל המפרשים

תרגום יונתן

תרגום יונתן בן עוזיאל

כְּעָרוֹדָא דִמְדוֹרָהּ בְּמַדְבְּרָא בִּרְעוּת נַפְשָׁהּ שַׁתְיָא רוּחָא כְּיָרוֹדָא כֵּן כְּנִשְׁתָּא דְיִשְׂרָאֵל מְרָדַת וּטְעַת מִן אוֹרַיְתָא וְלָא צַבְיָא לְמֵיתַב נְבִיָא אָמַר לָהּ כָּל בָּעָהָא דְאוֹרַיְתִי לָא יִשְׁתַּלְהוּן בְּזִמְנָא יִשְׁכְּחוּנָהּ:

Mikraot Gedolot

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר · המאה ה־18

פרה. הרי את כפרא הזה הלמוד והרגיל במדבר אשר באות נפשה שאפה רוח ר״ל אין מי מכריחה לרוץ ולרדוף אבל היא בחפצה תרוץ ותרדוף בכל עת ומשכת את האויר אל בית הבליעה כדרך הרצים מהרה:

תאנתה מי ישיבנה. ר״ל בכל פעם תרוץ ותחזור במרוצה למקומה כאלו היה לה צער ואבלות ודאגה מי ישיבנה למקומה ולזה תרוץ מהרה והוא ענין מליצה:

כל מבקשיה. כל המבקשים אותה לתפשה ביד אינם צריכים להתייגעות לרדוף אחריה כי בחדשה שנתמלאה הכיונה ימצאו אותה בקלות כי אז היא כבדה ואינה יכולה לרוץ וכן ישראל המה כפרא הזה כי ע״י מעשיהם אשר לא טובים בא עליהם האויב והמה משוטטים למצוא עזר ממצרים למען יוכלו עמוד בארצם אם כן כל הטרוד הזה בא באות נפשם וכן סופם יהיה כסוף הפרא כי האויב הבא עליהם לכבשם לא יהיה לו יגיעה רבה כי בקל יכבשם בחדש המוכן לפורעניות והוא אב שהוקבע בכיה לדורות בזמן המרגלים כמ״ש רז״ל:

On Your Way

מצודת ציון

רבי יחיאל הלל אלטשולר · המאה ה־18

פרה. כמו פרא באל״ף והוא חמור הבר:

למוד. ענין הרגל וכן כעגל לא לומד (לקמן לא):

באות. מלשון תאוה וחשק:

שאפה. ענין משיכה אל בית הבליעה וכן שאפו רוח כתנים (לקמן יד):

רוח. כן נקרא האויר:

תאנתה. ענין צער ואבלות כמו תאניה ואניה (איכה ב׳:ה׳):

ייעפו. ענין יגיעה:

On Your Way

מלבי״ם

רבי מאיר לייבוש · המאה ה־19

פרא, אומר הנה העובד ע"ג בעבור תועלת או הנאה, בקל נוכל להשיבו מדרכו אם מראים לו שלא ימצא בעבודתו התועלת או הערב אשר הוא מבקש, אבל החוטא מצד אהבת החטא עצמו שלא מתקות דבר אחר, באופן שאין החטא מקריי לו רק עצמיי, א"א להשיבו מדרכו כלל, כי החוטא בעבור ענין אחר החטא מקריי לו, כמו שאמר החוקר שהנואף מפני ממון יקרא נבל בעצם ונואף במקרה ובהפך בהפך וא"כ הזונה הנואפת בשביל אתנן בקל להשיבה אם נותנים לה צרכיה בבית בעלה או אם תראה שאין לה לקחת אתנן מן מעגביה, לא כן הזונה הבלתי מקבלת אתנן שהיא הזונה בעצם. עפ"ז נשא משלו פה מן פרא למוד מדבר, כי כל הבע"ח לא ינועו ממקומם רק בשביל הצורך להתקרב אל המועיל או לברוח מן המזיק וכל בע"ח הרץ ממקום למקום לפרנסתו נוכל להשיבו ממרוצתו אם יזמינו לו טרפו במקום אשר הוא שם, אבל הפרא למוד של המדבר, המדבר שם בו טבע הזאת ולמדו לכך, אשר באות נפשה שאפה רוח, ששאיפתה רוח אינו מפני צורך דבר אחר רק מפני עצמה שמלומדת לשאוף רוח ולנוע אף מבלי צורך, כי נטוע בלבה תאות נפש אל שאיפת רוח, א"כ תאנתה מי ישיבנה מי יוכל להשיבה ממקריה זאת אחר שאינו מקרה לה רק עצם, וגם אם יתנו לה מזונותיה מ"מ תנוע במדבר, עד שכל מבקשיה לא ייעפו, לחנם ייעפו מבקשיה לגדלה בבית כי א"א לשנות טבעה והרגלה רק בחדשה ימצאונה, בחדש הראשון שנולדה שאז קלה להכנע לא כן אחר חדש שכבר למדה לנוע א"א לשנות טבעה ויל"פ שר"ל תאנתה הגם שטבע זאת מקרה לה בכ"ז א"א להשיבה מטבע זאת, אבל כל מבקשיה אם בחדשה ימצאונה לא ייעפו, שבחדש הראשון שנולדה אז תכנע בקל אחר שעוד לא הורגלה לנוע:

On Your Way