יִרְמְיָהוּ ב׳ · י״ט

אַיְתֵיתִי עֲלָךְ יְסוּרִין וְלָא מְנַעְתָּא מִבִּישְׁתִיךְ וְעַל דְלָא תַבְתָּא לְאוֹרַיְתָא פּוּרְעֲנוּתָא תִּתְעֲבֵיד מִנִיךְ וּדְעִי וַחֲזֵי אֲרֵי בִישָׁתָא וּמְרֵידָא אַיְתִי עֲלָךְ יְרוּשְׁלֵם עַל דִשְׁבַקְתְּ יַת פּוּלְחָנָא דַייָ אֱלָהָךְ וְלָא שַׁוֵיתָא דְחַלְתִּי לְקָבֵל עֵינָךְ אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים צְבָאוֹת:

תיסרך רעתך. הרעות שאתה עושה המה ייסרו אותך במוסר יסורין ר״ל בעבורם תיוסר ביסורין:

ומשובותיך. מה שהלכת בדרכי לבך תוכיחוך במכאוב וכפל הדבר במ״ש:

ודעי וראי. תן לב לדעת ועינים לראות אשר רע ומר דבר העזיבה אשר עזבת את ה׳ ולא היה פחד ה׳ אליך כאומר אין היה מהראוי לעזבו אם מפאת העזר הבאה ממנו אם מפאת יראת העונש:

תיסרך. מלשון יסורין:

ומשובותיך. ענין מרד והליכה בדרכי הלב כמו וילך שובב (ישעיהו נ״ז:י״ז):

תוכיחוך. ענין משפט הגמול כמו והוכח במכאוב (איוב ל״ג:י״ט) ומר. מלשון מרירות:

תיסרך יש הבדל בין יסורים לתוכחה, התוכחה הוא בדברים ובא להשיבו בטוב אל דרך הטוב בעתיד, והיסור הוא בחזקה בדברים קשים או במכות ובא ליסרו על העבר או להשיבו בחזקה אל הטוב בעתיד והנה המוכיח יברר דבריו מצד הטוב או המועיל שימצא בשישמע להתוכחה, ועל הרוב הטוב או התועלת אינו בגוף המעשה רק חוצה לה, למשל האב המוכיח את בנו בל יאכל מאכלים רעים פן יחלה, החולי הוא חוץ להמאכלים רק יסובב מאתם בדרך סבה ומסובב, והמיסר מיסרו בשוטים שהם בלתי נסבבים מן העבירה אף בדרך סבה ומסובב טבעי רק ברצון המיסר שאומר אם לא תשמע איסרך בשוטים, אבל פה אומר כי היסורים הם מסובבים מן דרכך הרע בעצמו בדרך סבה ומסובב טבעי, כי רעתך בעצמך היא תיסרך, לא השוט והשבט, רק הרעה עצמה שעשית והתוכחה אינו ע"י שיודיעוך הרעה המסובב ע"י משובתיך רק משובתיך בעצמה תוכחך, כי עת תפקח עיניך תמצא כי דרכך הרע הוא רע מצד עצמו הגם שלא היה היזק נמשך ממנו (ולפ"ז מה שהתוכחה בכ"מ תהיה ע"י מסובב חוץ מן המעשה תהיה פה ע"י המעשה עצמה. ומה שהיסור יהיה תמיד ע"י עונשים רצוניים של המיסר תהיה פה על ידי המסובב מן הרע). והנה התוכחה תפעול על הידיעה שיראה לו בראיות כי הדבר רע. והיסורים יפעלו על הראיה וההרגש שירגיש במכאוב. אומר לעומת זה וראי ודעי ומפרש ודעי כי רע וראי כי מר עזבך את ה' אלהיך, שהעזיבה בעצמה, היא רע מצד עצמה ומר מצד העונש הנמשך מאתה, וזה מגביל נגד תיסרך רעתך וראי כי מר, ונגד משובתיך תוכחך ודעי כי רע ולא פחדתי אליך ר"ל עזבך את אלהיך הוא רע ומר אבל פחדתי אליך אינו רע ומר, ר"ל כי את עזבת עבודת ה' מצד שנדמה לך שעבודה זאת קשה עליך והיא רע ומר, אבל תראה כי פחדתי אליך היתה טובה ומתוקה כי עת שהיית מפחד ממני היית חפשית מכל עבודה ומוצלחת לא כן עת עזבת את פחדתי ופחדת מן האלילים, ומבאר כי לא תוכל לאמר שפחדתי אליך היה רע ומר: